"מהפכת המידע" – קידמה או רגרסיה?

מאת יוסי גרנובסקי\מנהל ספריית מרכז מנדל

     אנו חיים בתקופה שבה מתחוללת מה שמכונה "מהפיכת המידע", הספרן הוא לא רק "ספרן" אלא גם "מידען", ובתי הספר לספרנות מלמדים "ספרנות ומידענות". המידע הפך להיות נגיש לכל בהקשת מקש.  מנועי החיפוש באינטרנט הפכו את החיפוש אחר המידע למשחק ילדים, תרתי משמע, שכן הילדים בימינו, שנולדו לתוך עידן המחשבים, שולטים במחשבים באופן טבעי וחינני, היוצר בלא-מעט מאיתנו, המבוגרים יותר, רגשות קנאה ותסכול. לא מזמן ראיתי בספרייה תינוק בן חצי שנה מזדקף מעגלת התינוקות שלו ומתקתק במחשב במיומנות של בן עשרים. לא אגיד בן שבעים, כי לקשיש בן שבעים בימינו, לרוב, אין שום סיכוי מול הינוקא שאימו הביאה אותו אחר כבוד לספרייה בעגלת התינוקות. במקרה אחר הייתי צריך לכבול ממש פעוטה בת שנה וחצי ששמטה את עצמה שוב ושוב מידי אימה ורצה אל המחשבים שבספרייה כאחוזת טירוף, מונעת ע"י דחף לאו-בר-כיבוש, דילגה ממחשב למחשב, נתלתה בקצה השולחן כשהיא מקפצת ומקישה במרץ על המקלדות. אכן, דור המחשבים הוא. ואנו, הספרניות והספרנים, לומדים את מיומנויות המחשב ואופני דליית המידע, כדי שלא נישאר מרחק שנות-אור מאחורי הצעירים הללו, כדוגמת שני התינוקות לעיל ועוד רבים אחרים, הקשישים משתי תינוקי-מחשב אלה אך במעט.

 

     וודאי שאני בעד חופש המידע. הנחלת הידע, הנגישות לידע, הן אבני יסוד של כל תרבות והכרחיים להתפתחותה. אבל כאן אני רוצה להגיד משהו שאולי לא ימצא חן בעיניכן/ם ספרניות/נים יקרות/ים –  אגב, בעניין השימוש האנדרוגיני הלשוני הזה בכל פעם שאני מציין את העוסק במקצוע הספרנות, אשתמש להבא רק בלשון נקבה וזה יכלול את מעט הזכרים העוסקים במקצוע הזה, שהולם דווקא את אופן החשיבה הנשי, ואסביר מדוע. אז ככה, מה שלא ימצא חן בעיני רבות מכן, וודאי שלא בעיני המרצים בבתיה"ס לספרנות ומידענות, הוא שאני חושב שעידן המידע הנגיש הזה רק ינוון עוד יותר את מוחותינו המתנוונים והולכים מזה זמן רב. בעיקר מאז שהטלוויזיה הוכנסה לכל בית ובעקבותיה המחשב. אני זוכר בגעגועים רבים, למשל, את התקופה שבה שימשתי כאחראי חדר העיון בספריית מרכז מנדל ביפו, שהיום אני מנהלה. אז, היה רק מחשב מצ'וקמק אחד בחדר העיון וגם הוא פעל רק לעתים נדירות והשימוש במנועי החיפוש, כולל גוגל, לא היה נפיץ. כשנשאלתי ע"י אחד התלמידים בחדר העיון על נושא מסוים, הייתי מתחיל לשוטט במדורי הזיכרון שלי ומאתר עבורו ספר. ואם לא זכרתי, אז הייתי נעזר בדיואי הקשיש והטוב. ומשהגעתי לספר המבוקש, מיד צצו להם במחשבתי עוד ספר או שניים, או שלושה, שיש להם זיקה לנושא והקשרים היכולים להוסיף, להרחיב ולהעמיק את הידע. ספר הוביל לספר. וכך, יכולתי לכסות את הנושא מהיבטים שונים ומגוונים.

 

      או קיי, תגידו, אז מה אתה עושה עניין, את כל החיפוש הזה יכולת לפתור דרך גוגל. אולי כן, ואולי לא. בטוח שלא הייתי מגיע לכל אותם הספרים דרך גוגל, בטח לא לספרים הישנים והטובים. אבל לא זה מה שרציתי להגיד. כל מה שאני רוצה להגיד הוא, שמנועי החיפוש האלה, המצויים בקופסת המחשב ושכל כך נגישים, מחליפים למעשה את מנוע החיפוש שבתוך הקופסא האנושית שלנו, במוח. ובכל פעם שאנחנו משתמשים בגוגל, אנחנו מנוונים עוד קצת את אותו מנוע חיפוש אנושי שלנו. נו, אז מה, תגידו, מה כל כך נורא בזה? והתשובה שלי היא כזו: זה נורא ואיום ומסוכן להמשך קיומנו. כן, עד כדי כך. ואסביר.

 

     הידע עצמו מעולם לא היה הדבר העיקרי בתרבות האנושית. וודאי, כפי שאמרתי בלעדי הידע אין תרבות, אך לא הוא מה שמניע את התרבות האנושית קדימה. הידע לבדו אינו יוצר דבר. המוח האנושי שעושה את ההקשרים בין סוגי ושטחי הידע השונים, הוא שיוצר תרבות. מנוע החיפוש האנושי הוא הממציא הגדול. החיבורים שאנו יוצרים, האינטואציה המחשבתית שלנו, אם תרצו, היא שיוצרת את התרבות. וכאן אני מגיע לחלק הנשי – כפי שציינתי לעיל – לחשיבה הנשית האסוציאטיבית, החושבת לרוחב ולא רק מסיקה מסקנות, היוצרת הקשרים מפתיעים בין חלקי ידע שונים, הקשרים המובילים לדבר-מה חדש, ליצירה, היא זו היוצרת תרבות ומקדמת אותה. והנה, במו ידינו, בסיוען האדיב של חברות המחשבים השונות, מיקרוסופט, גוגל ודומיהן, אנו מפקירים את הדבר היקר ביותר לתרבות האנושית: את הכוח היוצר. מדהים לראות את אותו צוציק מתרומם מתוך עגלת התינוקות כשמוצץ בפיו, ומקיש במיומנות נלהבת על המקלדת. ומחזה מרהיב לראות את אותה תינוקת שראשה מגיע בקושי לגובה השולחן והיא שולחת יד ואצבעות אל המקלדת. אבל תהליך הניוון של מנוע החיפוש האנושי, כבר החל. ובעוד דור או שניים יהיו מנועי חיפוש אלה כל כך מנוונים, שאף ייעלמו כליל. ואז נישאר עם ידע נושן, קופא על שמריו, שאין בו שום תועלת אם נהיה חסרים את אותה יכולת יצירתית שהופכת את הידע לתרבות.

מודעות פרסומת

הרפתקאות של שתי ספרניות בסרי-לנקה

     מאת דיאנה וולוביץ וסנה פסקין \ ספרניות בספריית שער ציון בבית אריאלה

     שתי ספרניות ממחלקת הספריות של עירית ת"א-יפו יצאו לפני הפסח לטיול מאורגן בסרי-לנקה. הטיול היה משגע, תענוג היה  בכל רגע ורגע. מנופים מדהימים, מאתרים מעניינים, ממקדשים עתיקים, מפילים חמודים, מאנשים נחמדים וחייכנים וכו'. התכנית הייתה די  צפופה, לא היה כמעט זמן פנוי. וכאשר היו רגעים פנויים לאן רצו שתי ספרניות? בינגו! נכון מאוד! לבקר בספריות מקומיות!

     הצלחנו לבקר בשתי ספריות וחצי. ספריה אחת הייתה ספרית ילדים בעיר קנדי. מקום קטן וחמוד, עם שומר בכניסה. הכניסה היא רק למנויים, אך הצלחנו לשכנע אותו לתת לנו להיכנס.

ספרייה בעיר קנדי

נזכרתי בספרייה השכונתית שלי לפני עידן המחשב. כרטסת  עם כיסי קוראים, ארון קטלוג ידני… בקיצור, נוסטלגיה. ספרניות חמודות. ספרים די בלויים באנגלית ובשפה המקומית סינהאלית, אך מרגישים שמטפלים באוסף, רק כנראה חסר תקציבים לרכישה. יש גם קנסות על אחור בהחזרת הספרים. כמה רופים ליום. נחמד. שקט. נכנסה ילדה ביישנית. הילדים שם מאוד שקטים, מחונכים וביישנים.  החלום של ספרניות בסרי-לנקה – מחשב בספרייה. אני מאחלת להם שיתגשם בקרוב.

 

 

 

 

 


הספרייה השנייה בה ביקרנו הייתה בעיר גול, עיר שנבנתה על ידי ההולנדים במאה ה-16. מסתבר שזו הייתה הספרייה הוותיקה ביותר בסרי-לנקה, והיא הוקמה בשנת 1832 על ידי הבריטים. הספרן, איש מבוגר, כנראה לא קיבל השכלה בספרנות ולכן התקשה להגיד לנו איזו שיטת מיון נהוגה בספרייה. ארונות עץ,  ספרים מאוד עתיקים באנגלית אך לא רק בשפה זו. הבריטים הם עם מסודר מאוד: על כל ספר עתיק הייתה תזה, ומהר מאוד התברר שהם משתמשים בשיטת דיואי.  רוב האוסף הוא באנגלית, וחלק קטן ממנו בסינהאלית. היו הרבה מאוד עיתונים וכתבי עת.

שקט.  יושבים כמה קשישים וקוראים עיתונים. הספרן נאנח שפחות ופחות קהל מגיע. פתאום ראינו שני מחשבים בצד. הספרן הסביר שהם עדיין לא בשימוש, נתרמו לא מזמן ובקרוב יהיה אינטרנט בספרייה. על קטלוג ממוחשב עדיין לא חולמים. סיבה לאיסוף תרומות.תרמנו.

הספרייה הכי מודרנית שביקרנו בה הייתה ספריית בית מלון "קנה" על יד בירת קולומבו. שתי עמדות אינטרנט בספרייה לשימוש חופשי של אורחי המלון, וספרים בשלל השפות: אנגלית, גרמנית, פולנית, צרפתית, רוסית וכו'. תרומות של אורחי המלון. מגזינים. מאוד מסודר ונחמד בפנים.

עוד ספרייה אחת קטנה כמעט  שכחתי. במקדש שן הזהב שנחשב כאחד מפלאי העולם, אחד המקומות הקדושים ביותר בבודהיזם. המוני מבקרים. פסלים של בודהא. וחדר קטן עם כתבים וספרים  עתיקים מאוד בתוך הארונות. איש בתלבושת של נזיר בודהיסטי שומר על הכתבים.

מספיק ספריות בשביל טיול אחד. בשנה הבאה נמשיך במסעותינו ובביקורים בספריות נוספות.    

 

 

 

אורי מצייר זיקיות

    מאת יהודית איזובר \ אחראית ספרית ילדים

      איך הצליחה הזיקית להחליט איזה צבע הכי נאה לה?  תשאלו את אורי….

                 קוראים לי אורי שטופמן. אני בן חמש וקצת.  אני מאד אוהב זיקיות, בעיקר מאז שמצאתי זיקית בחצר של סבא וסבתא שלי בשוהם. זה היה לפני כמה חודשים. היא היתה שחורה ויפה וגם קצת דיגדגה אותי בכף היד. שחררתי אותה, כדי שתחזור אל המשפחה שלה בשדה. מאז אני מאד נהנה לצייר זיקיות מכל הסוגים.

     אי אפשר לגדל זיקית בבית, כי היא אוכלת רק חרקים, אבל שמעתי שבמדגסקר יש זיקית מיוחדת מאד, כי היא צמחונית!

      אני גם מאד אוהב לצייר עופות דורסים ליליים כמו ינשוף, תנשמת, לילית, כוס ואוח. יש לי אחות קטנה בת שנתיים, אלונה, שאותה אני מלמד על  החיות האלו.

      כל היום אני חושב על זיקיות, חרקים, זוחלים ודו-חיים, ובלילה – אני חולם עליהם.

      זהו, אני חושב.

      

    כאשר אורי חיפש מידע וסיפורים על זיקיות, לא ידענו שעוד מעט תצמח לנו מזה תערוכה. כשראינו איך אורי מצרף קו לקו, נזכרנו בשיר שכאילו עליו נכתב: "…כל עוד יש לי ניר וצבעים ומכחול – אני יכול לברוא לי את הכל".  ספר המופת   "אני אוהב לצייר"  של מירה מאיר ונחום גוטמן היה אבן דרך בהתפתחות ספרות הילדים העברית.

       כמה שמחנו, שתערוכת הציורים הראשונה של גל (מהפוסט הקודם "כישרונות צעירים"), הביאה עמה גלים נוספים של יצירה וכישרון.         

      

         לאירוע הפתיחה החגיגי והמיוחד הגיעו אורחים רבים. ממש כמו בשיר של קדיה מולודובסקי "פתחו את השער פתחוהו רחב, עבור תעבור פה שרשרת זהב" : אמא ואבא, אחות ובובה, ודוד ודודה,  גננת ומורה, סבים וסבתות, חברים וחברות. וכ..וולם מתפעלים,  גאים ונרגשים.

     לאחר הברכות והכיבודים הוזמנו הילדים לסדנת יצירה בהנחיית אמנית הפלסטלינה רויטל פאלקה.  בתוך דקות הפכו גושי החומר הצבעוניים בידיהם הקטנות לדמוית של זיקיות חינניות. 

    

  "זה היה יום מאושר עבורו ועבורנו, יום שנזכור עוד זמן רב… " סיכמה  אמא של אורי.

   

   מה עושות הזיקיות בספריות? 

      לנו זה ברור: בספריית הילדים  קוראים ספרים. מציירים ומפסלים. חושבים וחולמים. לעיתים גם מתגלים כישרונות צעירים שיהיו  במהרה  ג ד ו ל י ם!  

ספריית מגדל שלום

       

    מאת אורית צפניה \ מנהלת ספריית מגדל שלום

     ספריית מגדל שלום יוזמת פעילויות להידוק הקשר עם הקהילה.

לצורך כך,משמשת הספרייה  במה להכרות עם סופרים ומשוררים.

הספרייה מהווה מוקד משיכה לא רק לקוראים ,אלא גם לאוהבי הנוסטלגיה והאוירה. 

חתן וכלה  בחרו להצטלם בספרייה ערב חתונתם ואנו התרגשנו עימם.

     גם במאים ופרסומאים גילו את יופיו של המקום :

צולם בספרייה פרק לסדרת טלויזיה שנקראה: עשר התעלומות הגדולות

בישראל  וכבר הוקרן בערוץ 2 .

צולמה פרסומת לטלפון הנייד החדש של חברת סוני אריקסון בטלויזיה והפרסומת הוקרנה בכל ערוצי הטלויזיה בחדש ספטמבר 2008.

הספרייה שימשה רקע ותפאורה יפה לפרסומת.

במה להכרות עם סופרים ומשוררים:

     להלן רשימה חלקית של סופרים ומשוררים למבוגרים שכבדונו בנוכחותם:

אהוד אשרי,רון לשם,אשכול נבו,רוני סומק,יהודית קציר,רות אלמוג,

אדיבה גפן,מיקי בן כנען,אסתי ג. חיים,דודו בוסי,שבא סלהוב,עודד בארי,פפי מרזל. 

הסופר יורם קניוק ברך את קוראי הספרייה בפנל הסופרים בעת פתיחתה המחודשת של הספרייה.

    להלן רשימה חלקית של סופרי נוער וילדים שהתארחו בספרייתנו:

גלילה רון-פדר-עמית,עפרה גלברט-אבני,נורית יובל,

יעל בן ברוך,זהר אביב, פוצ'ו, יהודה אטלס,אורי פינק,דני קרמן

,נירה הראל,עשי וינשטיין,אהוד בן-עזר,דורית אורגד,אהוד בן-עזר,שוהם סמית,יונה טפר,חני ליבנה.

למפגשי סופרי הילדים הגיעו בתי הספר הבאים:

בי"ס בלפור,  ביה"ס הקהילתי שבתל אביב וביה"ס רוגוזין-ביאליק.

תערוכות:

*תערוכת צילומים גדולים של נופים ודמויות מהארץ ומהעולם של הצלם

והספרן(מנהל בספרייה הלאומית)מוטי בן ארי.

*תערוכות איורים מתחלפות בסיועה של  המאיירת פפי מרזל.

*"הספרייה לבשה שירה", משירי משוררים שאויירו ע"י המאיירת נירה.

*תערוכות מתחלפות לפי נושאים כמו:עידוד קריאה ,זכויות הילדים,סופרים ,מועדים ונושאים שונים אחרים.

בקור במוזיאונים:

*בקור עם קבוצת ילדים במוזיאון נחום גוטמן.

*בקור עם קבוצת ילדים במוזיאון היכל העצמאות.

 שעת סיפור עם "תיאטרון לילו"                                                                         פגישה עם גלילה רון-פדר-עמית  

טיפ לאיסוף תרומות בספריה

       מאת: דיאנה וולוביץ, אחראית ספרית הכ"ב במרכז קהילתי "בית-רק"ע"

     ספרית הכ"ב ממוקמת בשכונת יפו ד '.

      לפני כ-3 שנים, תחיל ביוזמת עירית ת"-יפו, פרויקט הספריות, שבמסגרתו תושבי דרום ת"א ויפו פטורים מתשלום דמי מנוי בספריות השכונתיות כתוצאה מכך  גדל מספר קוראים בספריה בשיעור פי-שלוש. מכיוון שבשכונה מתגוררים תושבים רבים דוברי רוסית, בספריה  אחוז גבוה של הקוראים "קוראי רוסית". קוראים אלה הם פעילים למדי, לכן עלתה הבעיה של הרחבת האוסף של הספרייה בשפה הרוסית. יחד עם זאת, מספר הספרים החדשים ברוסית  שנרכשים ע"י מחלקת הספריות הוא קטן יותר, מאשר מספר ספרים חדשים בשפה העברית (הכול תלוי בסעיף תקציבי לרכישת ספרים בשפות זרות). יש לציין את תרומתו  הרבה של מדור הרכש בספרית "שער-ציון", אשר עושה כמיטב יכולתו כדי לספק את צורכי הקריאה של הקוראים בעיר. אך בכל זאת, לא מספיק… אם בעברית ישנן לפעמים תרומות של גופים שונים, כמו מרכז ההדרכה, ברוסית אין תרומות כאלה.  אנו משתדלים שלא להגיע למצב שלקוראים דוברי רוסית לא יהיה מה לבחור.

     אז מה הפתרון? הוא פשוט למדי! שתי מודעות בספריה, כל אחת מהן כתובה בשתי שפות: בעברית וברוסית. 

      הראשונה היא שהספריה תשמח לקבל  מהקוראים ספרים במצב טוב כתרומה לספריה השכונתית,  והשנייה שצוות הספריה וקהל הקוראים מודים מקרב הלב לכל האנשים שתרמו לפיתוח האוספים שלנו.

     התפלאנו איך שזה עבד! התרומות התחילו לזרום לספרייה בכמויות מכובדות, גם בעברית וגם ברוסית והאוסף גדל בצורה משמעותית. משמחת העובדה, שפרט לרומנים וספרי מתח, נתרמו ספרי עיון רבים בנושאים שונים, ספרי שירה וספרי ילדים ברוסית לכל הגילאים. ספרי ילדים ונוער ברוסית כמעט ולא נרכשים בגלל חוסר התקציבים ואולי, בגלל שפחות מבוקשים. מסתבר שיש ביקוש לא מבוטל גם לספרים האלה! דוברי רוסית מעוניינים שילדיהם לא יאבדו את שפת האם של ההורים. מגיעים גם תלמידים שעושים בחינת בגרות ברוסית כשפה זרה.

      בשנת 2007 נתרמו לספריה 614 ספרים, מתחילת שנת 2008 נתרמו 497 ספרים, כשני שליש הם בשפה הרוסית. בארבע שנים האחרונות, גדל האוסף ברוסית ב-1500 ספרים, בעיקר בזכות התרומות. לא מדובר כמעט בעותק שני, כל הספרים האלה הם כותרים חדשים לספריה.

     הקוראים מעריכים מאוד את העובדה שלספריה ישנו מבחר גדול של ספרים בנושאים שונים וגאים מאוד כאשר רואים שאחרים לוקחים ספרים שהם תרמו. הקהילה פועלת למען עצמה. לא מחכים למשיח!

הכוראוגרפית ורה שבשאי. הספריה למחול ממליצה על תערוכה

    במוזיאון לאמנות רוסית ברמת-גן נפתחה תערוכה הכוראוגרפית ורה שבשאי "אמזונה" נשכחת של האוונגרד הרוסי

אוצרת התערוכה: לסיה ווייסקון

     התערוכה מוקדשת לכוראוגרפית והרקדנית ורה שבשאי (1905–1988( שפעלה במוסקווה באמצע שנות העשרים ובתחילת שנות השלושים של המאה ה– 20. זהו עידן הפריחה של אמנות האוונגרד והמחול החופשי ברוסיה שהחל בהופעותיה של איזדורה דנקן. ניתן לצרף את שבשאי אל "אמזונות האוונגרד", כפי שכונו הציירות החלוצות אלכסנדרה אקסטר, נטליה גונצ'ארובה ואולגה רוזאנובה שפרצו דרך חדשה ותרמו להתפתחות האוונגרד. ההפקות המודרניסטיות של שבשאי בנושא המחול היהודי העתיק והעיירה היהודית שילבו בין תנועה, מוזיקה, פנטומימה ואקרובטיקה, וביטאו את רוח התנועות הלאומיות החדשות. בני זמנה ראו בהפקותיה ניסיון נועז וראשוני לחדור לתחום הכוראוגרפיה "הבלתי מפותח".

 

      ב– 1926, עוד בהיותה סטודנטית, החלה שבשאי להפיק הופעות של המחול האמנותי במעבדה לבמאים צעירים של ביתהספר לתאטרון במוסקווה. את פעילותה הכוראוגרפית היא המשיכה בסטודיותאטרון היהודי "פרייקונסט" בניהולו של הבמאי בוריס ורשילוב, תלמידו של יבגני וכטאנגוב, שם הקימה סטודיו לריקוד. בדומה לגיבורי תרבות האוונגרד הרוסי, היא נכנעה ל"פיתוי התאטרליות" ויצרה מעין מחולתאטרון. היא הפיקה כמאה מיניאטורות כוראוגרפיות, מרביתן בנושאים ובסגנונות יהודיים.

      שבשאי הצעירה הצליחה לעניין מחזאים ומלחינים מ"אגודת המוזיקה היהודית" וציירים בוגרי ה-VKHUTEMAS (סדנאות לאמנות תעשייתית, מעין באוהאוס סובייטי), שיצרו מתווים לתלבושות בהפקותיה. "ערבי המחול היהודי" ו"ערבי הבלט והפנטומימה היהודיים", שהעלתה על בימת התאטרון היהודי הממלכתי במוסקווה ובמקומות אחרים, כבשו את לבם של בני זמנה. פעילותה של שבשאי נפסקה עם שקיעת האוונגרד בתקופת שלטון הדיכוי של סטלין.

 

     בתערוכה מוצגים לראשונה תצלומים מקוריים של הופעותיה של שבשאי. הם בוצעו עלידי חברי אגודת הצלמים הרוסים כחלק מהפרוייקט "תולדות אמנות התנועה", שהקימה האקדמיה הממלכתית למדעי האמנות במוסקווה כאחת האוטופיות של האוונגרד הרוסי. התצלומים נשתמרו בדרך נס לצד מתווים לתלבושות וכרזות לערבי המחול בארכיונים של נטליה שבשאי, בתה של הכוראוגרפית (ישראל), ונטליה גונצ'ארובה, בתה של הרקדנית גלינה וירט (מוסקווה).

כישרונות צעירים

    מאת יהודית איזובר\ אחראית ספריית ילדים 

     "שמי גל כרסנטי. נולדתי ב-2.11.2000 בת"א לאסף ולרוני. אני אחות לדניאל החמוד בן ה-3. אני גרה בת"א ולומדת בכיתה ג'. אני לומדת לנגן בפסנתר. אוהבת משחק וריקוד, לנסוע באופניים ולצלול בים סוף עם אבא. מאז שהייתי קטנה אהבתי לצייר ואני מאד מקווה שתיהנו מהציורים שלי". 

                      

     באחד מימי החופש הגדול ביקשה גל דפי צביעה וטושים לציור, כדרכם של כל הילדים אשר יצירותיהם מקשטות את חלל הספרייה.  הציור היפה שלה הפתיע במיוחד. תוך כדי שיחה עם אביה, התברר שגל ברוכת כישרונות, ומציירת הרבה ונפלא.  נרקם רעיון, נולדה פינה לכישרונות צעירים, ותערוכה.לטקס פתיחת התערוכה הוזמנו ובאו בני משפחה וחברים לכיתה. גאווה, התרגשות ושמחה להם ולמבקרי הספרייה.  

                       

     משרד החינוך יוזם פרס כדי לקדם את הנושא: "חינוך לאמנות". בעיתון "שיעור חופשי" דנים המורים ב"אמנות ככלי הוראתי",  וגם בנושא "חינוך לקריאה".  

    "ילדים נולדים עם כישרונות שונים. למשל: לרוץ מהר, לנגן, לצייר, לשחק כדורגל, לשיר, ועוד". כותב אורי אורלב   על הכישרון שלו לספר סיפורים.

      נחום גוטמן, שהיה מתלמידיה הראשונים של העיר ת"א, מספר לנו שהמורים הוציאו אותו משיעורים, כי צייר במחברת ולא הקשיב לדבריהם. אבל בספרו "מימית הפלאים" עשה לנו בי"ס: "עכשיו הייתי רוצה, שדבריי אלה יכנסו אל ראשיכם:

      כשאדם לומד ציור, אין הוא לומד מלאכת ציור בלבד. כי כשאדם מצייר, אזי הוא רואה, שומע, מברר, מאמן את ידו, חושב, מרגיש, מבין את זולתו, רואה מה שאחרים אינם רואים. מתחשב בדברים שאחרים אינם מספיקים לראות. או שאינם נותנים להם חשיבות. אדם המצייר עושה סיכום משונה של אמת, שקר, צדק, יושר, תמימות, חכמת חיים…."


Free Web Counter