ברכות למאיה בז'רנו – משוררת וספרנית בית אריאלה

 ברכות למשוררת  מאיה בז'רנו לכבוד צאת ספר שירים חדש "התעוררתי בליבו של אלכסון".
מצוות בית אריאלה

ציורים: נורית גור-לביא קרני

תערוכת ספרים: מאה שנה ל"בלט רוס" Ballets Russes de Serge Diaghilev

הספרייה למחול מציגה ספרים מאוספיה בתערוכה:

מאה שנה ל"בלט רוס"

Ballets Russes de Serge Diaghilev

כאשר ה-Ballets Russes נפתח ב-19 במאי 1909 ב-Théàtre du Châtelet, החלה התקופה של בלט מודרני.

מה שדיאגילב עשה כבר מן ההתחלה היה לסנתז את כל אמנויות התאטרון. הוא ידע כיצד לגרום לאמנים השונים  זה מזה לעבוד יחד – אם כי הוא איבד את פבלובה לאחר השנה הראשונה – והוא התכוון להשיג דבר אחד בלבד: תאטרון מיוחד במינו. למטרה זו הוא ביקש לשלב את הצבע שסיפקו ציירים דגולים; מוזיקה שהיתה מקורית באופן מדהים; כוריאוגרפיה של לא התכחשה לאסכולה הקלאסית אבל יכלה ליצור מחול מרגש שיתאים לרעיונות של כותבים גדולים. סטרוינסקי, ראבל, דביוסי, סאטי, דה פאלה, פולנק ואוריק עבדו יחד איתו במהלך השלטון בן עשרים השנים שלו. כמה מן הכותבים הטובים ביותר – ז'אן קוקטו, מרסל פרוסט, פול קלודל – סייעו להפיץ את תורתו. מבאקסט ובנואה עד רואו (Rouault) ופיקאסו, הציירים שירתו את מטרתו. בכך שהתיך יחדיו את המוחות היצירתיים הללו דיאגילב השיג אחדות אמנותית והגשים את החלומות של לאלי, ראמו ונובר: הבלט כאמנות חיה.

הוא לא היה הראשון שניסה להשיג תאטרון טוטאלי. ריכרד ואגנר ניסה להשיג סינתזה דומה בדרמה המוזיקלית דיאגילב לא היה לבד באמונתו בעוצמה היצירתית וביעילות של סינתזה תאטרלית, אך הוא היה מסוגל ליישם אותה. הוא כתב:

ככל שחשבתי יותר על הבעיה הזו של הקומפוזיציה של הבלט, כך הבנתי באופן ברור יותר שבלט מושלם יכול להיווצר רק על-ידי ההיתוך הקרוב ביותר של שלושה יסודות – מחול, ציור ומוזיקה. כאשר אני מפיק בלט אני תמיד חושב על שלושת היסודות הללו. זו הסיבה שאני הולך כמעט יום-יום לסדנאות של האמנים, לצפות בעבודתם ובביצוע הממשי של התפאורות, לבחון את הפרטיטורות ולהאזין לתזמורת בתשומת לב רבה, ואז לבקר באולמות החזרות בהם כל הרקדנים מתאמנים ועושים חזרות יום-יום.

מתוך:

  Sorell, Walter.   The dance through the ages.   New York : Grosset & Dunlap, 1967

 האוספים של הספרייה כוללים יותר מ-100 ספרים, תיקי ארכיון, הקלטות וידאו, עבודות של סטודנטים, מאמרים מכתבי עת על היסטוריה של הלהקה, על אמנים: רקדנים, כוריאוגרפים, מלחינים, ציירים.

יוצרים מרכזיים ב"בלט רוס"

מקומו בעולם האמנות

יצירות מרכזיות

שנות חיים

שם היוצר

מקצוע

כוריאוגרף מרכזי ומורה ב"בלט רוס". מהמחדשים הגדולים של המאה ה20-. לאחר שעזב את "בלט רוס", העלה מחדש את הפקותיו מאותה תקופה.

"מות הברבור"

"סילפידות"

"פטרושקה"

"רוח הורד"

"ציפור האש"

"שחרזדה"

"דפניס וכלואה"

1880-1942

מיכאל פוקין

כוריאוגרפים ורקדנים

הרקדן הראשי והמוכשר של "בלט רוס", ואף יצר 3 כוריאוגרפיות. למרות הקריירה הקצרה שלו, הוא נודע מאוד בכל עולם המחול.

" "אחה"צ של פאון

"משחקים"

" פולחן האביב"

1890-1950

וסלב י'ניז'ינסק

הייתה בעלת קריירה מפוארת של סולנית ב"בלט רוס". לאחר עזיבתה את הלהקה יצאה למסעי הופעות בכל העולם עם להקה משלה

1881-1931

אנה פבלובה

הייתה מהרקדניות הראשיות ב"בלט רוס"  והאשה היחידה שחיברה ריקודים ללהקה זו. לאחר עזיבתה את "בלט רוס" עבדה כמורה וכוריאוגרפית באנגליה ובארה"ב. נחשבת לכוריאוגרפית הראשונה בתחום הבלט הניאו-קלאסי.

"כלולות"

"Le Train Bleu"

"Les Biches"

" סיפורו של חייל"

1891-1972

ברוניסלב ניז'ינסקה

תפש את מקומו של ניז'ינסקי כרקדן וככוריאוגרף ב"בלט רוס". לאחר עזיבתו את "בלט רוס" העלה בלטים ליצירות סימפוניות מפורסמות.

"Botique Fantastique"

"Parade"

"פולצינלה"

"הכובע בעל 3 הפינות"

1895-1979

ליאוניד מסין

לאחר כשנה בלבד ב"בלט רוס" הפך לכוריאוגרף הראשי של הלהקה. לאחר עזיבתו את  "בלט רוס" נסע באלנשין לארה"ב, שם הקים את ה– "N.Y.C.B".

"אפולו"

1904-1983

ג'ורג' באלנשין

מנהלו האמנותי של בלט "האופרה של פריס".

"איקרוס"

סרז' ליפר

הקימה את "הרויאל בלט" באנגליה.

"The Rack’s Progress"

"Checkmate"

נינט דה ולואה

הקימה את "בלט רמבר" באנגליה.

מרי רמבר

מהחשובים בין מעצבי המוסיקה במאה ה20-. לאחר שעבד תקופה ממושכת ב"בלט רוס" גלה לארה"ב, שם עבד עם באלנשין.

"פטרושקה"

"ציפור האש"

"פולחן האביב"

"כלולות"

"פולצינלה"

"אפולו"

1971-1882

איגור סטרוינסקי

מלחינים

"Parade"

אריק סטי

"אחה"צ של פאון"

"משחקים"

קלוד דביוסי

"אחה"צ של פאון"

ליאון בקסט

ציירים

"סילפידות"

"שחרזדה"

"פטרושקה"

אלכסנדר בנואה

"Parade"

"הכובע בעל 3 הפינות"

פבלו פיקאסו

מתוך:  http://www.alonschool.com/mikzot/dance/.%5Ctext%5Cforcedownload.asp?fileToDownload=91ballet_russe_ora.doc.

ספר החודש : המלצה מספריית בית אריאלה

                                   מאת: אילנה ארז \ ספרנית בספריית שער ציון בבית אריאלה

 אטווד ,מרגרט: המתנקש העיוור , אור יהודה כנרת 2008 

      ספרה האחרון של הסופרת הקנדית מרגרט אטווד מרתק בצורה שבה הוא כתוב אף יותר מאשר בעלילה שלו.המספרת היא אייריס ,שנולדה בתקופת מלחמת העולם הראשונה ,קרוב להתחלתה של המאה ה20 למשפחה עשירה ,שאת הונה ביסס סב המשפחה בעל בית חרושת לכפתורים. אייריס ואחותה לורה גדלות בבית המשפחה הגדול אך העגמומי .המשפחה והבית מהווים מרכז לעיר התעשיתית  שבקנדה .ילדות של יתמות מוקדמת מאם ואב שחזר מהמלחמה פגום גופנית וגם נפשית ,שמגדל אותן בבית בכמעט ניתוק מהחברה שבחוץ ,גורם ליחסים סימביוטים ומיוחדים בין שתי האחיות. ההתרחשויות בקנדה ובעולם בכלל ,מלחמות ,כלכלה ,התפתחויות ושנויים חברתיים ובמקביל החלטות,חברים,אויבים ומקרים שמזמן הגורל לבני המשפחה מרכיבים את מהלך חייהן של לורה ,שמתה בגיל צעיר ושל אייריס שחייה נמשכים עד סוף המאה ה-20.אייריס חיה כקשישה באותה עיר בה היא נולדה ובזמן ההווה של הרומן היא כותבת את מהלך עלילת חייהן של האחיות . העדות הכתובה שלה ,שמהווה מסגרת לרומן ,משובצת בסיפור מדע  בדיוני שמסופר מפיו של מאהב לאהובתו,וברומן בוסר שכתבה בחורה צעירה לפני מותה.למי כותבת אייריס את עלילת חייה וחיי אחותה ? מי האהובה שלה מסופרת עלילת המדע הבדיוני ועוד סודות מופיעים ולקראת הסוף נפרמים ומתגלים.

רישום לידות ופטירות בתוך ספרים

בס"ד

   מאת אבישי אלבוים \ מנהל ספרית רמב”ם

  

      אני מבקש להתייחס לסוג של שימוש אישי מאד שעשו בעלים בספרים שברשותם. כוונתי למקרים בהם בדפי הכריכה הפנימית נרשמו  לידות ופטירות של קרובי משפחה. בעיקר נפוץ הדבר בספרי קודש שימושיים כסידור, משניות וכד'. לא זכור לי שראיתי מאמר או כל התייחסות אחרת לנושא, ובוודאי מן הראוי לבדוק את היקף התופעה לעומק. עמיתי, הספרן הותיק של ישיבת מרכז הרב, סיפר לי שמצוי אצלו עותק פרטי של משניות שירש מסבו ובו כתובים ימי פטירה של בני המשפחה לדורותיהם וכן ראה אצל חמותו חומש ובסופו ע"ג הכריכה  רשם סבה ימי הולדת של צאצאיו וצאצאיהם.
 להערכתי, הרושמים ראו בזה סגולה לאריכות ימים או לחילופין הנצחה ראויה לנפטרים.  כספרן מרגש אותי לראות את מעמדו המיוחד  של הספר, ש'הולך' עם בעליו לכל מקום ומלווה אותו בחייו ברגעים המרגשים.

     להלן דוגמא שמצאתי בימים אלו באוסף ספריית הרמב"ם.

 

 הספר הוא משניות סדר נזיקין דפוס למברג שנת 1862. לספר נוספו שני דפים, אחד קודם לדף השער והשני בסוף הספר. האירועים מתוארכים בין השנים תרל"ח-תרע"ט (1878-1919), אך לאחר עיון בכתב היד אין זה ברור לי  אם הלידות הראשונות נרשמו בעת התרחשותן או במועד מאוחר יותר.

בראש הדף מופיעה חותמת בעלים : Herskovits Izsak  ומקום מגוריו: Nagy-Somkat. עיירה קטנה במחוז סאטמר (הונגריה)*. אני מניח שהוא זה שכתב את הרישום הידני המצורף בזה.

 

   הבה ונראה כמה פריטי מידע מעניינים ניתן לדלות מתוך רישומים אלו:  

א. רשומים בו  עשרה [!] ילדים שנולדו בין השנים תרל"ח-תרנ"ה (1878-1895). אחד מהם לא השלים את שנתו. אלו שמות הבנים: משה דוד יהודה, מאיר, יוסף, נטע צבי. ואלו שמות הבנות: פסל, יענטה, עידי, גיטל, שפרה, זלדה.   

 ב.  שנת תרע"ט (1919) היתה שנת הרת אסונות: חתנו שמעון ובתו גיטל נפטרו בחודש חשוון (האם היתה מגיפה בעיר?). בנו הבכור משה דוד יהודה נרצח בעיצומו של חג הפסח [!] ועליו כתב: "יום הריגת בני… י"ח ניסן ביום הששי בפסח שנת תרע"ט לפ"ק".

כאמור לעיל היקף התופעה אינו ידוע,  נשמח לקבל מקוראינו מידע נוסף.

* להרחבה אודות קהילות שומקוט / שאמקוט ראה:

שורץ, יהודה. תולדות היהודים בטרנסילבניה. חדרה תשל"ו. עמ' 106

כהן, יצחק יוסף. חכמי טראנסילווניה. ירושלים תשמ"ט. עמ' 280

 

עוד על התרפקות נוסטלגית על תקופת שנות ה-60 של המאה הקודמת בארץ ישראל של פעם

מאת: אילנה ארז \ ספרנית בספריית שער ציון בבית אריאלה

 

     לצחוק עם סיפרה של אושרוב נילי "שיכון צדיקים" הוצאת קרפד ומודן ,מושב בן שמן  2008

     קוראים חביבים ,ספרנים יקרים : זוכרים את שנות השישים הזוהרות והקיטשיות משהו בסידרה "דני הוליווד" ואת שנות השישים הכאובות ,הדעתניות והחולמניות אצל אהרון מגד ברומן "זבובים"? אז זהו שמצאתי עוד אחד….ספר חדש על התקופה הזאת והפעם –מצחיק.

     זהו ספר שהוא לא רומן עם עלילה וגם לא ביוגרפיה סדורה אלא ספר היזכרות על הילדות של הכותבת בשכונה בה היא גדלה ברמת גן בתקופה בה היא גדלה שאלה שוב שנות ה60 של המאה הקודמת.

     ישנן מילות השיר "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי.."אז לצעירים שמבין הקוראים ,על שמח אפשר להתווכח אבל אחר בטוח שהיה. נילי אשרוב מעידה שהילדות שלה הייתה ילדות אפורה בשכונה אפורה אבל ההתרחשויות האפורות והיום יומיות היו מצחיקות . והיא אכן מצליחה לתאר באופן מצחיק לחלוטין את ספורי שכונת הילדות שלה . אני אישית מצאתי את עצמי צוחקת לפעמים בקול ומבהילה את החתולה שלי,שאוהבת לשבת לידי כשאני קוראת ,בדרך כלל בשקט ובכבוד.

     אז מה היה בשכונה הזאת  : בתים צפופים ודירות קטנות ,עדיין בלי טלויזיות וברור שבלי מחשבים ואינטרנט. התקשורת הייתה דרך החלונות הפתוחים תמיד,ברחובות ,בחנויות המכולת הקטנות ,בבית הכנסת ,בין הילדים בחצרות ובין בני המשפחה סביב שולחן האוכל והארוחות המסורתיות.הנושאים שאותם חיו בני משפחתה ושכונתה של הכותבת הם הנושאים שהעסיקו את תושבי ישראל היותר קטנה וצעירה של אז: הזיכרונות העדין טריים של טראומת תקופת מלחמת העולם השנייה והשואה ,שחלק גדול מתושבי אותה שכונה חווה אותה על בשרם.

     התקופה שסביב מלחמת ששת הימים .הפחד שלפנייה . ההפתעה וההתלהבות שאחריה ונושאים שלא השתנו ומן הסתם לא ישתנו  : פרנסה בריאות ,יחסים במשפחה  ובין בני אדם בכלל.

    את כתיבתה הקולחת והמצחיקה של נילי אושרוב מלווים איוריו המקסימים של שחר נבות .

     אז גם אם אתם מאז בערך תקראו כדי להיזכר ואם אתם טריים יותר מעכשיו תקראו כדי לדעת איך היה ויותר מכך בשביל הכף

 

 

… על שני ספרים , אהבת הקריאה , עבר והווה וסתם

מאת: אילנה ארז \ ספרנית בספריית שער ציון בבית אריאלה

 

      בלי קשר להיותי ספרנית, אני מהאנשים המכורים לקריאה. כמעט בכול זמן נתון מחכים לי ספר או שניים בשלב כזה או אחר של קריאה.  לצפיה בטלויזה אני לא מכורה .אין לי בבית חיבור לכבלים ואני מסתפקת בצפיה מידי פעם בתוכניות שבערוץ 1 או 2 בלבד. לפעמים אני מנצלת גם את האפשרות לצפות בחלק מהתוכניות והסדרות דרך האינטרנט.

      אחת הסדרות שהתמכרתי אליהן ברמה מסוימת היא "דני הוליווד" מהסיבה שאני חובבת נוסטלגיה בכלל וגם ספרים סרטים וסדרות על מסע במנהרת זמן חביבים עלי.

      הסידרה "דני הוליווד " מספרת על תל אביב של סוף שנות ה60 . על תחילת התהוות מוסד הידוענים , תחילת פריצת הטלויזיה לחיי התרבות . יש בה שחקנים חמודים , מוזיקה , השתדלות , לא תמיד מדויקת , לשחזור התקופה על ידי בגדים ותסרוקות וסגנון דיבור.

      בדיוק אחרי כמה ימים שבהם גלשתי לצפיה בכמה מפרקי הסידרה שמחתי כשנפל לידי ספרו החדש של אהרן מגד " זבובים " הוצאת אחוזת בית  2008

     בספרו זה אהרן מגד חוזר גם הוא לתל אביב של סוף שנות ה60 אחרי מלחמת ששת הימים אבל לא את ידועני העיר של אז הוא מתאר , אלא גיבורו הוא בחור שחי למעשה בשולי החברה , חזי שמכור לקריאת ספרים ולענייני מדע ומחשבה, שמפתח במוחו ובמחשבותיו רעיון לניצול מעוף זבובים לניצול אנרגיה. הסופר אהרן מגד ,שאני כספרנית היה לי העונג לפגוש אותו ואת אשתו הסופרת עידה צורית ,כשבתקופה מסוימת הגיעו לספרית בית אריאלה כדי לאסוף חומרים ליצירותיהם, בשל גילו זכה לחיות בתל אביב בשנים הנדונות כאיש צעיר ,וכנראה בשל כך תאוריו את המקום והתקופה יותר טבעיים ואמינים מאלה שמציעה הסידרה . כמו כן הדמויות בספרו הן אנשים מצד אחד יום יומיים , לא מהמפורסמים ומצד שני,יודעי ספר, מעניינים ומעמיקים יותר מהצעירים השטחיים ויפי המראה שמאכלסים את הסידרה "דני הוליווד".

       כדי לדעת מה קרה לחזי עם הזבובים ועם בני משפחתו ואנשים נוספים בחייו ,תוכלו לגלות כמובן על ידי קריאה בספר "זבובים" של אהרן מגד. למי שלא מכיר את יצירותיו האחרות בסוף הספר יש רשימה של כלל יצירתו וגם מידע על הסופר.

     ואם כבר מדברים על אהבת קריאה של ספרנית ושל דמות בספר הרשו לי לצרף גם מלכה שפגשה ספריה ניידת ונער אוהב קריאה ושקעה לא לשמחתם של הסובבים אותה אך להנאתה שלה להתמכרות לקריאה . המלכה היא מלכת אנגליה אליזבט כפי שהיא מופיעה בסיפרו של אלן בנט "הקוראת המלכותית " בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד 2008.

     אני מאוד ניהנתי לקרוא איך פגשה המלכה את הקריאה ומה התרחש בארמון ובממלכה בעיקבות כך , ברומן של אלן בנט "הקוראת המלכותית , הכתוב בהומור בריטי מעודן וציני .

 

הכוראוגרפית ורה שבשאי. הספריה למחול ממליצה על תערוכה

    במוזיאון לאמנות רוסית ברמת-גן נפתחה תערוכה הכוראוגרפית ורה שבשאי "אמזונה" נשכחת של האוונגרד הרוסי

אוצרת התערוכה: לסיה ווייסקון

     התערוכה מוקדשת לכוראוגרפית והרקדנית ורה שבשאי (1905–1988( שפעלה במוסקווה באמצע שנות העשרים ובתחילת שנות השלושים של המאה ה– 20. זהו עידן הפריחה של אמנות האוונגרד והמחול החופשי ברוסיה שהחל בהופעותיה של איזדורה דנקן. ניתן לצרף את שבשאי אל "אמזונות האוונגרד", כפי שכונו הציירות החלוצות אלכסנדרה אקסטר, נטליה גונצ'ארובה ואולגה רוזאנובה שפרצו דרך חדשה ותרמו להתפתחות האוונגרד. ההפקות המודרניסטיות של שבשאי בנושא המחול היהודי העתיק והעיירה היהודית שילבו בין תנועה, מוזיקה, פנטומימה ואקרובטיקה, וביטאו את רוח התנועות הלאומיות החדשות. בני זמנה ראו בהפקותיה ניסיון נועז וראשוני לחדור לתחום הכוראוגרפיה "הבלתי מפותח".

 

      ב– 1926, עוד בהיותה סטודנטית, החלה שבשאי להפיק הופעות של המחול האמנותי במעבדה לבמאים צעירים של ביתהספר לתאטרון במוסקווה. את פעילותה הכוראוגרפית היא המשיכה בסטודיותאטרון היהודי "פרייקונסט" בניהולו של הבמאי בוריס ורשילוב, תלמידו של יבגני וכטאנגוב, שם הקימה סטודיו לריקוד. בדומה לגיבורי תרבות האוונגרד הרוסי, היא נכנעה ל"פיתוי התאטרליות" ויצרה מעין מחולתאטרון. היא הפיקה כמאה מיניאטורות כוראוגרפיות, מרביתן בנושאים ובסגנונות יהודיים.

      שבשאי הצעירה הצליחה לעניין מחזאים ומלחינים מ"אגודת המוזיקה היהודית" וציירים בוגרי ה-VKHUTEMAS (סדנאות לאמנות תעשייתית, מעין באוהאוס סובייטי), שיצרו מתווים לתלבושות בהפקותיה. "ערבי המחול היהודי" ו"ערבי הבלט והפנטומימה היהודיים", שהעלתה על בימת התאטרון היהודי הממלכתי במוסקווה ובמקומות אחרים, כבשו את לבם של בני זמנה. פעילותה של שבשאי נפסקה עם שקיעת האוונגרד בתקופת שלטון הדיכוי של סטלין.

 

     בתערוכה מוצגים לראשונה תצלומים מקוריים של הופעותיה של שבשאי. הם בוצעו עלידי חברי אגודת הצלמים הרוסים כחלק מהפרוייקט "תולדות אמנות התנועה", שהקימה האקדמיה הממלכתית למדעי האמנות במוסקווה כאחת האוטופיות של האוונגרד הרוסי. התצלומים נשתמרו בדרך נס לצד מתווים לתלבושות וכרזות לערבי המחול בארכיונים של נטליה שבשאי, בתה של הכוראוגרפית (ישראל), ונטליה גונצ'ארובה, בתה של הרקדנית גלינה וירט (מוסקווה).