ערב ספרותי עם הסופר וההיסטוריון אמנון ז'קונט

 

     המפגש המרשים  והמעשיר גרם לנו לרוממות רוח  ולהצצה פנימה  לעולמו של סופר. דמיון ,דרמה, רעיון , נושא ,דמויות  עגולות ושטוחות, הלקוחים בחלקם מהמציאות  שלנו,  הנם המרכיבים  הנרקחים בספרים ובעזרת הכשרון הייחודי  והנדיר של הסופר אמנון ז'קונט.

      אנו נשאבים ונסחפים בשקיקה,   אל העלילה  המוצגת לפנינו.  הודות לשפתו הרהוטה והקולחת ,התאפשרה לנן הצצה לאופן כתיבתו ועבודתו כעורך ספרותי . 

     המפגש ניבנה בצורה  מרתקת ומיוחדת.  הפעם הפכנו לחלק יצירתי של המפגש, תוך כדי נבירה

בעולמו הספרותי של יוצר, כיצד נבנית יצירה ,ההופכת בסופו של דבר לספור בעל עניין.     

 

              

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

אנה סוקולוב בישראל. הספריה הישראלית למחול בבית אריאלה מזמינה לתערוכת צילום מאוספיה

אנה סוקולוב (1910- 2000), שמלאו השנה מאה שנים להולדתה, היא רקדנית, מורה וכוריאוגרפית יהודיה אמריקאית, שאת צעדיה הראשונים במחול עשתה בלהקתה של מרתה גראהם (1929-1939). הקריירה האמנותית המגוונת שלה התפרשה על פני שלוש ארצות-מולדת: במקסיקו היא ייסדה את להקת המחול המודרנית הראשונה – היונה הכחולה, בישראל הקימה את להקת המחול המודרני – התיאטרון הלירי, ובניו יורק יצרה ללהקות המחול שלה. בנוסף, עוצמתה ומיומנותה ככוריאוגרפית ומורה זימנו לה הצעות ליצור וללמד בארצות רבות אחרות.
קשריה של סוקולוב עם ישראל החלו עם הזמנתו של הכוריאוגרף ג'רום רובינס (Robbins) ללטש את עבודתה היצירתית של הכוריאוגרפית שרה לוי-תנאי לצורה של תיאטרון-מחול, ואת עבודתם של רקדני תיאטרון-מחול ענבל שהיו חסרי הכשרה מקצועית. מפגש זה היה לסיפור אהבה מתמשך שזרעיו נבטו גם בקהילות מחול אחרות. תלמידים שהגיעו לשעוריה מרחבי הארץ ללמוד את השיטות והסגנון של המחול המודרני האמריקאי, למדו את משמעת הריקוד המתקיימת בשעור היומיומי, בחזרות ובמופעים. "חיפוש אחר האמת" הוא המוטו שלה בתהליכי עבודתה היצירתית, שהתבססו על אלתור ואפשרו מעורבות ותרומת הרקדנים ליצירה. סוקולוב נחשבת לאמנית שיצרה, עם רינה גלוק ורינה שחם, את התפנית מסגנון מחול הבעה אירופאי למחול מודרני אמריקאי.
גולת הכותרת של פעילותה בישראל היתה הקמת התיאטרון הלירי, שבמסגרתה הועלו 4 תכניות – הראשונה ב-24 למאי 1962 והאחרונה ב-18 לספטמבר 1964. היא יצרה ללהקה 5 עבודות מקוריות: האוצר (1962) מבוסס על המחזה של י. ל. פרץ ומוסיקה של נתן מישורי, סויטה מס' 5 (1963) למוסיקה של באך, אודה (1964) למוסיקה של א. א. בוסקוביץ, ושתי יצירות למוסיקה עם מוטיבים של ג'אז שהלחין תיאו מצ'רו (Macero) – ארבעה פרקי ג'אז (1962) ואופוס 62' (1962). סוקולוב הביאה ללהקה גם יצירות ממיטב הרפרטואר הבינלאומי.
הלהקה, שהרבתה להופיע בישראל, יצרה תשתית של קהל שוחר מחול, והרקדנים הטמיעו בעבודתם עמה את גישתה המקצועית ופיתחו אמות מידה שהנחו אותם בהמשך פעילותם האמנותית. לזכותה של סוקולוב נזקפת גם העובדה שמיטב רקדניה היו הרקדנים של להקת בת-שבע החדשה.
מערכת יחסים מיוחדת היתה לסוקולוב עם להקת בת-שבע. בשנת 1973 היא העלתה תכנית שכללה את שיר למוסיקה של צ'רלס אייבס, לזכר מס' 52436 שעסק בנושא השואה למוסיקה של תדיאוש בירד (Baird) ומדבריות (1967) למוסיקה של אדגר וארזה (Varèse). שלוש שנים לאחר מכן העלתה פואמה של התעלות (1956) למוסיקה של סקריאבין במסגרת חגיגות ה-200 לעצמאות ארצות הברית, ובהמשך הציגה את יצירות המופת שלה חדרים (1955) וחלומות (1961). כנפיים (1979), סיפורה של חנה סנש, היה שיתוף פעולה בין בת-שבע 2 והתיאטרון העירוני בחיפה, וכלולות הועלה בשנת 1982.
בנוסף יצרה סוקולוב תנועה למחזמר שלמה המלך ושלמי הסנדלר (1964) למוסיקה של סשה ארגוב, ולתיאטרון-מחול ענבל את שיר השירים (1976) למוסיקה של בן ציון אורגד. ללהקה הקיבוצית היא יצרה את עם הלילה הזה (1978) בהשראת שירי לאה גולדברג למוסיקה של מרק קופיטמן, בסדנת המחול הירושלמית העלתה את סויטה לירית (1953), ולסטודיו למשחק של ניסן נתיב יצרה את התנועה למחזה לוס מראנוס (1982).

 

מחקר ואוצרות של תערוכה: ד"ר הניה רוטנברג 

התערוכה מתקיימת בין החודשים פברואר – ספטמבר 2010
בחלל הספריה למחול בבית אריאלה
שד' שאול המלך 25 תל-אביב