"מהפכת המידע" – קידמה או רגרסיה?

מאת יוסי גרנובסקי\מנהל ספריית מרכז מנדל

     אנו חיים בתקופה שבה מתחוללת מה שמכונה "מהפיכת המידע", הספרן הוא לא רק "ספרן" אלא גם "מידען", ובתי הספר לספרנות מלמדים "ספרנות ומידענות". המידע הפך להיות נגיש לכל בהקשת מקש.  מנועי החיפוש באינטרנט הפכו את החיפוש אחר המידע למשחק ילדים, תרתי משמע, שכן הילדים בימינו, שנולדו לתוך עידן המחשבים, שולטים במחשבים באופן טבעי וחינני, היוצר בלא-מעט מאיתנו, המבוגרים יותר, רגשות קנאה ותסכול. לא מזמן ראיתי בספרייה תינוק בן חצי שנה מזדקף מעגלת התינוקות שלו ומתקתק במחשב במיומנות של בן עשרים. לא אגיד בן שבעים, כי לקשיש בן שבעים בימינו, לרוב, אין שום סיכוי מול הינוקא שאימו הביאה אותו אחר כבוד לספרייה בעגלת התינוקות. במקרה אחר הייתי צריך לכבול ממש פעוטה בת שנה וחצי ששמטה את עצמה שוב ושוב מידי אימה ורצה אל המחשבים שבספרייה כאחוזת טירוף, מונעת ע"י דחף לאו-בר-כיבוש, דילגה ממחשב למחשב, נתלתה בקצה השולחן כשהיא מקפצת ומקישה במרץ על המקלדות. אכן, דור המחשבים הוא. ואנו, הספרניות והספרנים, לומדים את מיומנויות המחשב ואופני דליית המידע, כדי שלא נישאר מרחק שנות-אור מאחורי הצעירים הללו, כדוגמת שני התינוקות לעיל ועוד רבים אחרים, הקשישים משתי תינוקי-מחשב אלה אך במעט.

 

     וודאי שאני בעד חופש המידע. הנחלת הידע, הנגישות לידע, הן אבני יסוד של כל תרבות והכרחיים להתפתחותה. אבל כאן אני רוצה להגיד משהו שאולי לא ימצא חן בעיניכן/ם ספרניות/נים יקרות/ים –  אגב, בעניין השימוש האנדרוגיני הלשוני הזה בכל פעם שאני מציין את העוסק במקצוע הספרנות, אשתמש להבא רק בלשון נקבה וזה יכלול את מעט הזכרים העוסקים במקצוע הזה, שהולם דווקא את אופן החשיבה הנשי, ואסביר מדוע. אז ככה, מה שלא ימצא חן בעיני רבות מכן, וודאי שלא בעיני המרצים בבתיה"ס לספרנות ומידענות, הוא שאני חושב שעידן המידע הנגיש הזה רק ינוון עוד יותר את מוחותינו המתנוונים והולכים מזה זמן רב. בעיקר מאז שהטלוויזיה הוכנסה לכל בית ובעקבותיה המחשב. אני זוכר בגעגועים רבים, למשל, את התקופה שבה שימשתי כאחראי חדר העיון בספריית מרכז מנדל ביפו, שהיום אני מנהלה. אז, היה רק מחשב מצ'וקמק אחד בחדר העיון וגם הוא פעל רק לעתים נדירות והשימוש במנועי החיפוש, כולל גוגל, לא היה נפיץ. כשנשאלתי ע"י אחד התלמידים בחדר העיון על נושא מסוים, הייתי מתחיל לשוטט במדורי הזיכרון שלי ומאתר עבורו ספר. ואם לא זכרתי, אז הייתי נעזר בדיואי הקשיש והטוב. ומשהגעתי לספר המבוקש, מיד צצו להם במחשבתי עוד ספר או שניים, או שלושה, שיש להם זיקה לנושא והקשרים היכולים להוסיף, להרחיב ולהעמיק את הידע. ספר הוביל לספר. וכך, יכולתי לכסות את הנושא מהיבטים שונים ומגוונים.

 

      או קיי, תגידו, אז מה אתה עושה עניין, את כל החיפוש הזה יכולת לפתור דרך גוגל. אולי כן, ואולי לא. בטוח שלא הייתי מגיע לכל אותם הספרים דרך גוגל, בטח לא לספרים הישנים והטובים. אבל לא זה מה שרציתי להגיד. כל מה שאני רוצה להגיד הוא, שמנועי החיפוש האלה, המצויים בקופסת המחשב ושכל כך נגישים, מחליפים למעשה את מנוע החיפוש שבתוך הקופסא האנושית שלנו, במוח. ובכל פעם שאנחנו משתמשים בגוגל, אנחנו מנוונים עוד קצת את אותו מנוע חיפוש אנושי שלנו. נו, אז מה, תגידו, מה כל כך נורא בזה? והתשובה שלי היא כזו: זה נורא ואיום ומסוכן להמשך קיומנו. כן, עד כדי כך. ואסביר.

 

     הידע עצמו מעולם לא היה הדבר העיקרי בתרבות האנושית. וודאי, כפי שאמרתי בלעדי הידע אין תרבות, אך לא הוא מה שמניע את התרבות האנושית קדימה. הידע לבדו אינו יוצר דבר. המוח האנושי שעושה את ההקשרים בין סוגי ושטחי הידע השונים, הוא שיוצר תרבות. מנוע החיפוש האנושי הוא הממציא הגדול. החיבורים שאנו יוצרים, האינטואציה המחשבתית שלנו, אם תרצו, היא שיוצרת את התרבות. וכאן אני מגיע לחלק הנשי – כפי שציינתי לעיל – לחשיבה הנשית האסוציאטיבית, החושבת לרוחב ולא רק מסיקה מסקנות, היוצרת הקשרים מפתיעים בין חלקי ידע שונים, הקשרים המובילים לדבר-מה חדש, ליצירה, היא זו היוצרת תרבות ומקדמת אותה. והנה, במו ידינו, בסיוען האדיב של חברות המחשבים השונות, מיקרוסופט, גוגל ודומיהן, אנו מפקירים את הדבר היקר ביותר לתרבות האנושית: את הכוח היוצר. מדהים לראות את אותו צוציק מתרומם מתוך עגלת התינוקות כשמוצץ בפיו, ומקיש במיומנות נלהבת על המקלדת. ומחזה מרהיב לראות את אותה תינוקת שראשה מגיע בקושי לגובה השולחן והיא שולחת יד ואצבעות אל המקלדת. אבל תהליך הניוון של מנוע החיפוש האנושי, כבר החל. ובעוד דור או שניים יהיו מנועי חיפוש אלה כל כך מנוונים, שאף ייעלמו כליל. ואז נישאר עם ידע נושן, קופא על שמריו, שאין בו שום תועלת אם נהיה חסרים את אותה יכולת יצירתית שהופכת את הידע לתרבות.

מודעות פרסומת

2 תגובות

  1. בס"ד
    שלום יוסי
    נהנתי ממה שכתבת.
    דווקא כספרן החלום שלי הוא להפוך למידען. כאשר כל המידע יהיה במחשב ולא בספרים לא נתקל בבעיות של ספר שחסר על המדף כי משתמשים בו או שנתלשו ממנו עמודים וכו'. העבודה שלנו תהיה עם התכנים ולא עם החומר.
    אבישי
    ספרן בבית אריאלה

  2. תודה אבישי,
    כספרן, אני יכול להבין את שאיפתך שהטקסטים יהיו מרוכזים ושמורים היטב במקום אחד. אני מבין את הגיון הטענה. אך דווקא מקריאה, מדי פעם, ברשימותיך שפרסמת בבלוג (אם אכן מדובר באותו אבישי), רשימות מעניינות מאוד, אני מתרשם שאתה דווקא אוהב את המגע הבלתי-אמצעי עם הספר ולעתים הדפים מדברים אליך ומספרים סיפור מרתק. בורחס אמר פעם שספרייה דומה לבית קברות. משפט שניתן לכמה פירושים. לעניות דעתי הוא התכוון לנשמות שצרורות בין כרכי הספרים. וגם בורחס, כידוע לך, היה ספרן.
    שלך, יוסי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: