אורי מצייר זיקיות

    מאת יהודית איזובר \ אחראית ספרית ילדים

      איך הצליחה הזיקית להחליט איזה צבע הכי נאה לה?  תשאלו את אורי….

                 קוראים לי אורי שטופמן. אני בן חמש וקצת.  אני מאד אוהב זיקיות, בעיקר מאז שמצאתי זיקית בחצר של סבא וסבתא שלי בשוהם. זה היה לפני כמה חודשים. היא היתה שחורה ויפה וגם קצת דיגדגה אותי בכף היד. שחררתי אותה, כדי שתחזור אל המשפחה שלה בשדה. מאז אני מאד נהנה לצייר זיקיות מכל הסוגים.

     אי אפשר לגדל זיקית בבית, כי היא אוכלת רק חרקים, אבל שמעתי שבמדגסקר יש זיקית מיוחדת מאד, כי היא צמחונית!

      אני גם מאד אוהב לצייר עופות דורסים ליליים כמו ינשוף, תנשמת, לילית, כוס ואוח. יש לי אחות קטנה בת שנתיים, אלונה, שאותה אני מלמד על  החיות האלו.

      כל היום אני חושב על זיקיות, חרקים, זוחלים ודו-חיים, ובלילה – אני חולם עליהם.

      זהו, אני חושב.

      

    כאשר אורי חיפש מידע וסיפורים על זיקיות, לא ידענו שעוד מעט תצמח לנו מזה תערוכה. כשראינו איך אורי מצרף קו לקו, נזכרנו בשיר שכאילו עליו נכתב: "…כל עוד יש לי ניר וצבעים ומכחול – אני יכול לברוא לי את הכל".  ספר המופת   "אני אוהב לצייר"  של מירה מאיר ונחום גוטמן היה אבן דרך בהתפתחות ספרות הילדים העברית.

       כמה שמחנו, שתערוכת הציורים הראשונה של גל (מהפוסט הקודם "כישרונות צעירים"), הביאה עמה גלים נוספים של יצירה וכישרון.         

      

         לאירוע הפתיחה החגיגי והמיוחד הגיעו אורחים רבים. ממש כמו בשיר של קדיה מולודובסקי "פתחו את השער פתחוהו רחב, עבור תעבור פה שרשרת זהב" : אמא ואבא, אחות ובובה, ודוד ודודה,  גננת ומורה, סבים וסבתות, חברים וחברות. וכ..וולם מתפעלים,  גאים ונרגשים.

     לאחר הברכות והכיבודים הוזמנו הילדים לסדנת יצירה בהנחיית אמנית הפלסטלינה רויטל פאלקה.  בתוך דקות הפכו גושי החומר הצבעוניים בידיהם הקטנות לדמוית של זיקיות חינניות. 

    

  "זה היה יום מאושר עבורו ועבורנו, יום שנזכור עוד זמן רב… " סיכמה  אמא של אורי.

   

   מה עושות הזיקיות בספריות? 

      לנו זה ברור: בספריית הילדים  קוראים ספרים. מציירים ומפסלים. חושבים וחולמים. לעיתים גם מתגלים כישרונות צעירים שיהיו  במהרה  ג ד ו ל י ם!