טיפ לאיסוף תרומות בספריה

       מאת: דיאנה וולוביץ, אחראית ספרית הכ"ב במרכז קהילתי "בית-רק"ע"

     ספרית הכ"ב ממוקמת בשכונת יפו ד '.

      לפני כ-3 שנים, תחיל ביוזמת עירית ת"-יפו, פרויקט הספריות, שבמסגרתו תושבי דרום ת"א ויפו פטורים מתשלום דמי מנוי בספריות השכונתיות כתוצאה מכך  גדל מספר קוראים בספריה בשיעור פי-שלוש. מכיוון שבשכונה מתגוררים תושבים רבים דוברי רוסית, בספריה  אחוז גבוה של הקוראים "קוראי רוסית". קוראים אלה הם פעילים למדי, לכן עלתה הבעיה של הרחבת האוסף של הספרייה בשפה הרוסית. יחד עם זאת, מספר הספרים החדשים ברוסית  שנרכשים ע"י מחלקת הספריות הוא קטן יותר, מאשר מספר ספרים חדשים בשפה העברית (הכול תלוי בסעיף תקציבי לרכישת ספרים בשפות זרות). יש לציין את תרומתו  הרבה של מדור הרכש בספרית "שער-ציון", אשר עושה כמיטב יכולתו כדי לספק את צורכי הקריאה של הקוראים בעיר. אך בכל זאת, לא מספיק… אם בעברית ישנן לפעמים תרומות של גופים שונים, כמו מרכז ההדרכה, ברוסית אין תרומות כאלה.  אנו משתדלים שלא להגיע למצב שלקוראים דוברי רוסית לא יהיה מה לבחור.

     אז מה הפתרון? הוא פשוט למדי! שתי מודעות בספריה, כל אחת מהן כתובה בשתי שפות: בעברית וברוסית. 

      הראשונה היא שהספריה תשמח לקבל  מהקוראים ספרים במצב טוב כתרומה לספריה השכונתית,  והשנייה שצוות הספריה וקהל הקוראים מודים מקרב הלב לכל האנשים שתרמו לפיתוח האוספים שלנו.

     התפלאנו איך שזה עבד! התרומות התחילו לזרום לספרייה בכמויות מכובדות, גם בעברית וגם ברוסית והאוסף גדל בצורה משמעותית. משמחת העובדה, שפרט לרומנים וספרי מתח, נתרמו ספרי עיון רבים בנושאים שונים, ספרי שירה וספרי ילדים ברוסית לכל הגילאים. ספרי ילדים ונוער ברוסית כמעט ולא נרכשים בגלל חוסר התקציבים ואולי, בגלל שפחות מבוקשים. מסתבר שיש ביקוש לא מבוטל גם לספרים האלה! דוברי רוסית מעוניינים שילדיהם לא יאבדו את שפת האם של ההורים. מגיעים גם תלמידים שעושים בחינת בגרות ברוסית כשפה זרה.

      בשנת 2007 נתרמו לספריה 614 ספרים, מתחילת שנת 2008 נתרמו 497 ספרים, כשני שליש הם בשפה הרוסית. בארבע שנים האחרונות, גדל האוסף ברוסית ב-1500 ספרים, בעיקר בזכות התרומות. לא מדובר כמעט בעותק שני, כל הספרים האלה הם כותרים חדשים לספריה.

     הקוראים מעריכים מאוד את העובדה שלספריה ישנו מבחר גדול של ספרים בנושאים שונים וגאים מאוד כאשר רואים שאחרים לוקחים ספרים שהם תרמו. הקהילה פועלת למען עצמה. לא מחכים למשיח!

מודעות פרסומת

… על שני ספרים , אהבת הקריאה , עבר והווה וסתם

מאת: אילנה ארז \ ספרנית בספריית שער ציון בבית אריאלה

 

      בלי קשר להיותי ספרנית, אני מהאנשים המכורים לקריאה. כמעט בכול זמן נתון מחכים לי ספר או שניים בשלב כזה או אחר של קריאה.  לצפיה בטלויזה אני לא מכורה .אין לי בבית חיבור לכבלים ואני מסתפקת בצפיה מידי פעם בתוכניות שבערוץ 1 או 2 בלבד. לפעמים אני מנצלת גם את האפשרות לצפות בחלק מהתוכניות והסדרות דרך האינטרנט.

      אחת הסדרות שהתמכרתי אליהן ברמה מסוימת היא "דני הוליווד" מהסיבה שאני חובבת נוסטלגיה בכלל וגם ספרים סרטים וסדרות על מסע במנהרת זמן חביבים עלי.

      הסידרה "דני הוליווד " מספרת על תל אביב של סוף שנות ה60 . על תחילת התהוות מוסד הידוענים , תחילת פריצת הטלויזיה לחיי התרבות . יש בה שחקנים חמודים , מוזיקה , השתדלות , לא תמיד מדויקת , לשחזור התקופה על ידי בגדים ותסרוקות וסגנון דיבור.

      בדיוק אחרי כמה ימים שבהם גלשתי לצפיה בכמה מפרקי הסידרה שמחתי כשנפל לידי ספרו החדש של אהרן מגד " זבובים " הוצאת אחוזת בית  2008

     בספרו זה אהרן מגד חוזר גם הוא לתל אביב של סוף שנות ה60 אחרי מלחמת ששת הימים אבל לא את ידועני העיר של אז הוא מתאר , אלא גיבורו הוא בחור שחי למעשה בשולי החברה , חזי שמכור לקריאת ספרים ולענייני מדע ומחשבה, שמפתח במוחו ובמחשבותיו רעיון לניצול מעוף זבובים לניצול אנרגיה. הסופר אהרן מגד ,שאני כספרנית היה לי העונג לפגוש אותו ואת אשתו הסופרת עידה צורית ,כשבתקופה מסוימת הגיעו לספרית בית אריאלה כדי לאסוף חומרים ליצירותיהם, בשל גילו זכה לחיות בתל אביב בשנים הנדונות כאיש צעיר ,וכנראה בשל כך תאוריו את המקום והתקופה יותר טבעיים ואמינים מאלה שמציעה הסידרה . כמו כן הדמויות בספרו הן אנשים מצד אחד יום יומיים , לא מהמפורסמים ומצד שני,יודעי ספר, מעניינים ומעמיקים יותר מהצעירים השטחיים ויפי המראה שמאכלסים את הסידרה "דני הוליווד".

       כדי לדעת מה קרה לחזי עם הזבובים ועם בני משפחתו ואנשים נוספים בחייו ,תוכלו לגלות כמובן על ידי קריאה בספר "זבובים" של אהרן מגד. למי שלא מכיר את יצירותיו האחרות בסוף הספר יש רשימה של כלל יצירתו וגם מידע על הסופר.

     ואם כבר מדברים על אהבת קריאה של ספרנית ושל דמות בספר הרשו לי לצרף גם מלכה שפגשה ספריה ניידת ונער אוהב קריאה ושקעה לא לשמחתם של הסובבים אותה אך להנאתה שלה להתמכרות לקריאה . המלכה היא מלכת אנגליה אליזבט כפי שהיא מופיעה בסיפרו של אלן בנט "הקוראת המלכותית " בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד 2008.

     אני מאוד ניהנתי לקרוא איך פגשה המלכה את הקריאה ומה התרחש בארמון ובממלכה בעיקבות כך , ברומן של אלן בנט "הקוראת המלכותית , הכתוב בהומור בריטי מעודן וציני .

 

הכוראוגרפית ורה שבשאי. הספריה למחול ממליצה על תערוכה

    במוזיאון לאמנות רוסית ברמת-גן נפתחה תערוכה הכוראוגרפית ורה שבשאי "אמזונה" נשכחת של האוונגרד הרוסי

אוצרת התערוכה: לסיה ווייסקון

     התערוכה מוקדשת לכוראוגרפית והרקדנית ורה שבשאי (1905–1988( שפעלה במוסקווה באמצע שנות העשרים ובתחילת שנות השלושים של המאה ה– 20. זהו עידן הפריחה של אמנות האוונגרד והמחול החופשי ברוסיה שהחל בהופעותיה של איזדורה דנקן. ניתן לצרף את שבשאי אל "אמזונות האוונגרד", כפי שכונו הציירות החלוצות אלכסנדרה אקסטר, נטליה גונצ'ארובה ואולגה רוזאנובה שפרצו דרך חדשה ותרמו להתפתחות האוונגרד. ההפקות המודרניסטיות של שבשאי בנושא המחול היהודי העתיק והעיירה היהודית שילבו בין תנועה, מוזיקה, פנטומימה ואקרובטיקה, וביטאו את רוח התנועות הלאומיות החדשות. בני זמנה ראו בהפקותיה ניסיון נועז וראשוני לחדור לתחום הכוראוגרפיה "הבלתי מפותח".

 

      ב– 1926, עוד בהיותה סטודנטית, החלה שבשאי להפיק הופעות של המחול האמנותי במעבדה לבמאים צעירים של ביתהספר לתאטרון במוסקווה. את פעילותה הכוראוגרפית היא המשיכה בסטודיותאטרון היהודי "פרייקונסט" בניהולו של הבמאי בוריס ורשילוב, תלמידו של יבגני וכטאנגוב, שם הקימה סטודיו לריקוד. בדומה לגיבורי תרבות האוונגרד הרוסי, היא נכנעה ל"פיתוי התאטרליות" ויצרה מעין מחולתאטרון. היא הפיקה כמאה מיניאטורות כוראוגרפיות, מרביתן בנושאים ובסגנונות יהודיים.

      שבשאי הצעירה הצליחה לעניין מחזאים ומלחינים מ"אגודת המוזיקה היהודית" וציירים בוגרי ה-VKHUTEMAS (סדנאות לאמנות תעשייתית, מעין באוהאוס סובייטי), שיצרו מתווים לתלבושות בהפקותיה. "ערבי המחול היהודי" ו"ערבי הבלט והפנטומימה היהודיים", שהעלתה על בימת התאטרון היהודי הממלכתי במוסקווה ובמקומות אחרים, כבשו את לבם של בני זמנה. פעילותה של שבשאי נפסקה עם שקיעת האוונגרד בתקופת שלטון הדיכוי של סטלין.

 

     בתערוכה מוצגים לראשונה תצלומים מקוריים של הופעותיה של שבשאי. הם בוצעו עלידי חברי אגודת הצלמים הרוסים כחלק מהפרוייקט "תולדות אמנות התנועה", שהקימה האקדמיה הממלכתית למדעי האמנות במוסקווה כאחת האוטופיות של האוונגרד הרוסי. התצלומים נשתמרו בדרך נס לצד מתווים לתלבושות וכרזות לערבי המחול בארכיונים של נטליה שבשאי, בתה של הכוראוגרפית (ישראל), ונטליה גונצ'ארובה, בתה של הרקדנית גלינה וירט (מוסקווה).

כישרונות צעירים

    מאת יהודית איזובר\ אחראית ספריית ילדים 

     "שמי גל כרסנטי. נולדתי ב-2.11.2000 בת"א לאסף ולרוני. אני אחות לדניאל החמוד בן ה-3. אני גרה בת"א ולומדת בכיתה ג'. אני לומדת לנגן בפסנתר. אוהבת משחק וריקוד, לנסוע באופניים ולצלול בים סוף עם אבא. מאז שהייתי קטנה אהבתי לצייר ואני מאד מקווה שתיהנו מהציורים שלי". 

                      

     באחד מימי החופש הגדול ביקשה גל דפי צביעה וטושים לציור, כדרכם של כל הילדים אשר יצירותיהם מקשטות את חלל הספרייה.  הציור היפה שלה הפתיע במיוחד. תוך כדי שיחה עם אביה, התברר שגל ברוכת כישרונות, ומציירת הרבה ונפלא.  נרקם רעיון, נולדה פינה לכישרונות צעירים, ותערוכה.לטקס פתיחת התערוכה הוזמנו ובאו בני משפחה וחברים לכיתה. גאווה, התרגשות ושמחה להם ולמבקרי הספרייה.  

                       

     משרד החינוך יוזם פרס כדי לקדם את הנושא: "חינוך לאמנות". בעיתון "שיעור חופשי" דנים המורים ב"אמנות ככלי הוראתי",  וגם בנושא "חינוך לקריאה".  

    "ילדים נולדים עם כישרונות שונים. למשל: לרוץ מהר, לנגן, לצייר, לשחק כדורגל, לשיר, ועוד". כותב אורי אורלב   על הכישרון שלו לספר סיפורים.

      נחום גוטמן, שהיה מתלמידיה הראשונים של העיר ת"א, מספר לנו שהמורים הוציאו אותו משיעורים, כי צייר במחברת ולא הקשיב לדבריהם. אבל בספרו "מימית הפלאים" עשה לנו בי"ס: "עכשיו הייתי רוצה, שדבריי אלה יכנסו אל ראשיכם:

      כשאדם לומד ציור, אין הוא לומד מלאכת ציור בלבד. כי כשאדם מצייר, אזי הוא רואה, שומע, מברר, מאמן את ידו, חושב, מרגיש, מבין את זולתו, רואה מה שאחרים אינם רואים. מתחשב בדברים שאחרים אינם מספיקים לראות. או שאינם נותנים להם חשיבות. אדם המצייר עושה סיכום משונה של אמת, שקר, צדק, יושר, תמימות, חכמת חיים…."


Free Web Counter

מה עושה ביאליק בעיר אירקוטסק ?

      מאת אבישי אלבוים \ מנהל ספריית הרמב"ם        

     ברצוני לשתף אתכם בהפתעות בלתי צפויות מביקור קצר במחסן.  רציתי לבדוק אפשרות להעביר ספרים  מיותרים למכירה לציבור הרחב. ירדתי עם עגלת ספרים ריקה ומלאתי אותה מכל הבא ליד, ספרים שעמדו ללא סימון: מהם כפולים ומהם הונחו במחסן ללא טיפול מתוך הנחה שאין להם ביקוש.  העלית אותם אלי למחלקה והתחלתי למיין. ראשית פסלתי כחמישים אחוז מהספרים בגלל שהיו בהם סימני עש (על נושא זה  אכתוב בלי נדר בלוג מיוחד). אחר כך התחלתי לבדוק כל ספר באופן פרטני: אם  נמצא  עותק נוסף  אצלנו ואם אין בעותק זה מיוחדות כלשהיא (כמו הקדשה בכתב יד המחבר).  מהאוסף אקראי שהיה לפני  בחרתי להתמקד בפריט אחד שמשך את תשומת לבי ולאחר בדיקה נדמה לי כי הוא עותק יחיד בארץ (כולל הספרייה הלאומית). מדובר במהדורה נדירה של החלק הראשון מ"סיפורי המקרא לילדים" (עם ציורים) ערוכים בידי ביאליק,  רבניצקי וש' [בן] ציון. ספר זה נדפס לראשונה באודסה בשנת 1904 ואח"כ במהדורות נוספת בארץ ובחוץ לארץ. המיוחד במהדורה שלנו הוא מקום הדפוס:

אירקוטסק : המועצה הלאומית של קהילות ישראל בסבריה ואורל

       אירקוטסק היא בירת מחוז בחבל סיביר.  ומאז ומעולם סיביר הייתה ארץ גלות לאויבי המשטר בכלל  ולאינטלקטואלים יהודים בפרט, כך התפתחה במקום קהילה  שהתבססה על צאצאי גולים עם תוספת של מהגרים חדשים שבאו  בעקבות הזדמנויות כלכליות שנוצרו שם.  

     יידועים לנו רק חמשה ספרים שנדפסו  באותיות עבריות באירקוטסק וכולם נדפסו בין השנים 1918-1919. אחד מהספרים האלו הינו שני חלקים של "סיפורי המקרא" לביאליק ושות'. חיפוש בקטלוג הבין ספרייתי ULI)) מגלה כי רק חלק שני  ממהדורה זו שרד ונמצא בספריה הלאומית. אם אכן כך הוא הרי לפנינו חלק ראשון מאותה סדרה המשלים את עותק הספרייה הלאומית.

סיפורה של מתנדבת

                  מאת: פנינה שניא – מתנדבת

       אני גימלאית ומתנדבת מזה ארבע שנים בספריית בית אריאלה. בהתחלה הייתי באה פעם בשבוע ונשארת שעה או שעתיים. עם הזמן מצאתי את עצמי באה שלוש עד ארבע פעמים בשבוע, ונשארת מרצוני יום מלא. מדור "עיבוד טכני" היה המדור הראשון בו עבדתי. מדור זה הינו לב הספרייה. כל הספרים מכל המדורים האחרים מגיעים אליו לצורך תיקון או עטיפה. גם הספרים החדשים מגיעים ממדור רכש אל "עיבוד טכני" לצורך עטיפה וסימון לפני שהם מגיעים למדפים.

      במדור השאלה אני עוסקת בהחזרה ובהשאלת הספרים. כך אני פוגשת אנשים מעניינים שעבורם קריאת ספרים היא שיגרת חיים, והספרייה להם כמו בית שני. אני מזדהה מאד עם אשה מבוגרת שאינה מסתפקת רק ב- 4 ספרים לחודש, ומבקשת ממני מאד להוסיף לה לפחות עוד ספר. אני שמחה תמיד לבשר לקוראים שהספר אשר הזמינו מצפה להם בספרייה, והם אסירי תודה לי על כך.

      במיוחד אני אוהבת את ספריית הילדים. אני נהנית לראות ילדים מתעניינים ומבקשים ספרים. כאשר באים כמה ילדים בני משפחה אחת , והאם עסוקה בטיפול בתינוק, אני אוספת את הגדולים ומציעה לספר להם סיפור. הם נהנים ואני כפליים. יותר מכל אני אוהבת את התלמידים המגיעים לסיורים מודרכים. הם מקבלים משימות ועליהם לחפש ספרים ולענות על שאלות תוך כדי משחק. זה תענוג לראות אותם רצים בין המדורים ואת האור בעיניהם כאשר הצליחו במשימותיהם. אני נהנית יותר ויותר לבוא לספרייה ולראות כל כך הרבה ספרים חדשים וישנים, ולעזור לקוראים לחפש ולמצוא הנאה מקריאת ספרים.